AI - המאיץ הא־סימטרי והחסם הקוונטי שבאופק
כיצד הבינה המלאכותית משנה את מאזן הכוחות בין ישראל ליריבותיה.
*כל המקורות המובאים במאמר הם מקורות גלויים ונגישים לציבור
רם רפאל, אוגוסט 2026
הבינה המלאכותית מעניקה למדינות ולארגונים בעלי משאבים מוגבלים יכולות שבעבר דרשו מערכות יקרות, תעשייה מתקדמת ושנים של פיתוח. בכך היא מצמצמת חלק מן הפער מול מדינות חזקות כמו ישראל - אך אינה מבטלת אותו. המאמר בוחן כיצד AI משנה כבר היום את מאזן הכוחות, היכן נעצר כוחו של המאיץ הא־סימטרי, והאם המחשוב הקוונטי עשוי ליצור בעתיד חסם טכנולוגי חדש.
בעבר היה קל יחסית לזהות עוצמה צבאית. היא עמדה על המסלול, הפליגה בים או נסעה בשיירות. למדינה שהחזיקה ביותר מטוסי קרב, טנקים, ספינות וטילים ולצידם תעשייה ביטחונית גדולה וטכנולוגיה מתקדמת יותר, היה בדרך כלל יתרון ברור.
כל זה עדיין נכון. הבינה המלאכותית אינה מחליפה מטוסי קרב, אינה מבטלת את חשיבותם של טילים ואינה הופכת רחפן אזרחי לצבא שלם. אבל היא משנה את הערך שאפשר להפיק מכל אחד מהם.
אלגוריתם יכול לסייע לרחפן לנווט גם כאשר אותות הלוויין משובשים. תוכנה יכולה לעבור על אלפי תמונות ולסמן לאנליסט את השינויים החשובים. מודל שפה יכול לייצר בתוך זמן קצר אלפי הודעות פישינג, תעמולה או התחזות. מערכת AI יכולה לחבר בין חיישנים שונים ולעזור למפקד להבין מהר יותר מה קורה בשטח.
במבט ראשון, אפשר לחשוב שהבינה המלאכותית פועלת כ"מאיץ שוויון” - טכנולוגיה שמאפשרת למדינות קטנות ולארגונים בעלי משאבים מוגבלים להשיג יכולות שבעבר היו שמורות למעצמות, אבל היא אינה באמת יוצרת שוויון. היא אינה מעניקה לצד החלש את מלוא העוצמה, התשתיות והיכולות של הצד החזק. היא מאפשרת לו לעקוף חלק מן הפער, לנצל חולשות ולהפיק ממשאביו איום גדול בהרבה מכפי שיכול היה בעבר.
לכן נכון יותר לראות בבינה המלאכותית מאיץ א־סימטרי: לא כוח שמבטל את הפער בין הצדדים, אלא כוח שמגדיל את יכולתו של הצד החלש להתמודד עם צד חזק ממנו.
מבוא - כשתוכנה מכפילה את כוחו של הברזל
איך AI מצמצם פערים
פיתוח מערכת צבאית מורכבת דרש בעבר שנים של מחקר, צוותים גדולים, מעבדות וניסויים רבים. גם היום אי אפשר לוותר על כל אלה, אבל חלק מהידע שהיה בעבר מרוכז בידי ממשלות, אוניברסיטאות וחברות ענק נעשה נגיש הרבה יותר.
מודלים רבים, ספריות תוכנה, מאגרי מידע וכלי פיתוח זמינים כיום לשימוש ולהתאמה. מדינה או ארגון אינם חייבים להתחיל כל פרויקט מאפס. הם יכולים להסתמך על ידע קיים, להתאים אותו לצורכיהם ולקצר חלק מתהליך הפיתוח.
אבל חשוב להבין: הורדת מודל מהרשת אינה שקולה לבניית מערכת נשק. כדי להפוך קוד ליכולת מבצעית עדיין דרושים נתונים איכותיים, מהנדסים, כוח חישוב, חיישנים, ניסויי שטח, אמצעי תקשורת ויכולת לשלב את כל הרכיבים למערכת אחת אמינה.
ה-AI אינו מחליף את המחקר והפיתוח. הוא מוריד את רף הכניסה ומקצר חלק מן הדרך.
קיצור הדרך אל הידע
היכולת השנייה היא להוסיף שכבת תוכנה חכמה לחומרה זולה יחסית.
רחפן פשוט, התלוי לחלוטין במפ עיל וב- GPS, הוא כלי מוגבל ופגיע. כאשר מוסיפים לו מצלמות, עיבוד תמונה, יכולת לזהות את תוואי השטח ואפשרות לקבל החלטות מסוימות באופן עצמאי, הוא עשוי להמשיך במשימתו גם כאשר הקשר עם המפעיל נחלש או הניווט הלווייני משתבש.
יכולות כאלה כבר הודגמו בניסויים. DARPA האמריקאית הפעילה כלי טיס בלתי מאוישים שפעלו בשיתוף פעולה גם כאשר התקשורת נותקה וה- GPS לא היה זמין. עם זאת, מדובר במערכות מתקדמות שעברו תהליכי פיתוח וניסוי ממושכים ולא בהתקנת תוכנה פשוטה שהופכת כל רחפן לנשק חסין מפני שיבוש.
המשמעות הצבאית ברורה: הצד החלש אינו חייב תמיד לפתח פלטפורמה יקרה ומתוחכמת מן היסוד. לעיתים הוא יכול לקחת כלי זול יחסית ולהעניק לו, באמצעות תוכנה וחיישנים, חלק מן היכולות שבעבר היו שמורות למערכות יקרות בהרבה.
הפיכת חומרה פשוטה לחכמה יותר
גם עולם המודיעין השתנה.
צילומי לוויין מסחריים, מידע הנאסף באמצעות מטוסים וכלי שיט, רשתות חברתיות, מפות ומאגרי מידע פתוחים מאפשרים כיום גם למדינות קטנות ו לארגונים בעלי משאבים מוגבלים לאסוף מידע ולבנות תמונה רחבה על הנעשה במדינות אחרות.
האתגר כבר אינו רק כיצד להשיג מידע, אלא כיצד למצוא בתוכו את הפרטים החשובים. כאן נכנס ה- :AI הוא יכול לסרוק כמויות גדולות של תמונות ונתונים, לזהות שינויים ודפוסים ולהפנות את תשומת לבם של החוקרים לאירועים חריגים. גם סוכנות המודיעין הגאוגרפי של ארצות הברית נעזרת יותר ויותר במידע מסחרי ובראייה ממוחשבת כדי להתמודד עם הכמות העצומה של המידע הלווייני.
אבל גם כאן אין שוויון מלא. לוויין מסחרי אינו רואה כל נקודה בכל רגע וקיימות מגבלות של רזולוציה, עננות, תדירות צילום, עלות וגישה למידע. למדינות המחזיקות לוויינים צבאיים, מערכי חיישנים נוספים ויכולת להצליב בין מקורות רבים נותר יתרון משמעותי.
דמוקרטיזציה חלקית של המודיעין
מהמעבדה אל שדה הקרב
ההשפעה של AI אינה מוגבלת לפיתוח נשק. היא משנה גם את הדרך שבה מנהלים לחימה.
אחד האתגרים הבולטים הוא השימוש במספר גדול של רחפנים וכטב"מים זולים יחסית.
מערכות הגנה אווירית נבנו במשך שנים כדי להתמודד בעיקר עם מטוסים, טילים ומטרות מעטות, יקרות ובעלות חשיבות גבוהה. כאשר משוגרים לעברן כלים זולים במספר גדול, הן נדרשות לא רק לזהות וליירט אותם, אלא גם להחליט במהירות איזה איום מחייב שימוש במיירט יקר ואיזה ניתן לנטרל באמצעי זול יותר.
כאן נוצרת אסימטריה כלכלית: הצד התוקף מנסה להציף את מערכות ההגנה במספר גדול של איומים זולים, ואילו הצד המגן נדרש לשלב בין מיירטים, תותחים, שיבוש אלקטרוני, לייזרים ורחפני יירוט.
ה- AI יכול לסייע לשני הצדדים. בצד התוקף הוא עשוי לשפר את תכנון המסלולים, לתאם בין כלים ולאפשר להם להגיב לשינויים בשטח. בצד המגן הוא יכול לסייע במיון האיומים, בקביעת סדרי עדיפויות ובהקצאת אמצעי היירוט המתאים לכל מטרה, וכך לצמצם את השימוש בחימוש יקר שלא לצורך.
חשוב להבחין בין שיגור המוני של רחפנים לבין נחיל אוטונומי. בשיגור המוני הכלים עשויים לפעול בנפרד, גם אם הם מגיעים יחד. בנחיל, לעומת זאת, הכלים מתקשרים ביניהם, מחלקים משימות ומתאימים את פעולתם למצב המשתנה. היכולת להפעיל נחילים גדולים ועצמאיים לחלוטין עדיין אינה בשלה בכל תנאי הלחימה, אך כיוון ההתפתחות ברור: יותר כלים, יותר עצמאות ופחות תלות במפעיל אנושי נפרד לכל רחפן.
מסה זולה מול הגנה יקרה
AI אינו הופך תוקף מתחיל להאקר עילית בתוך שניות. חדירה לתשתית לאומית מוגנת עדיין דורשת ידע, איסוף מודיעין מוקדם, איתור חולשות ולעיתים גם עבודה ממושכת.
אבל AI יכול לייעל חלקים רבים בתהליך: לאתר מערכות חשופות, לסרוק קוד, לסייע בכתיבת תוכנות וכלי תקיפה, לנתח מידע שנגנב ולייצר הודעות התחזות משכנעות בשפות שונות.
המרכז הבריטי הלאומי לאבטחת סייבר מעריך כי עד 2027 השימוש ב- AI יגדיל את היעילות, ההיקף וההשפעה של מתקפות סייבר, בעיקר באמצעות שיפור והאצה של שיטות שכבר קיימות. גם הערכת האיומים האמריקאית לשנת 2026 קובעת כי AI צפוי לשפר את מהירותם ואת יעילותם של התוקפים ושל המגינים כאחד.
במילים אחרות, AI אינו יוצר סוג חדש לחלוטין של מתקפה. הוא מאפשר לבצע פעולות שכבר היו אפשריות קודם במהירות רבה יותר, בעלות נמוכה יותר ובהיקף גדול יותר.
האצת לוחמת הסייבר
גם לוחמת התודעה אינה חדשה. מדינות וארגונים ניסו תמיד להפיץ שמועות, לזרוע פחד ולערער את אמון הציבור.
החידוש הוא קנה המידה.
מודלים יכולים לייצר אלפי הודעות, לסייע בהפעלת רשתות של חשבונות מזויפים, לתרגם מסרים לעברית שוטפת ומשכנעת, ליצור תמונות וסרטונים ולהתאים את התוכן לקבוצות שונות באוכלוסייה. מערכת תעמולה שבעבר דרשה מאות אנשים יכולה לפעול כיום באמצעות צוות קטן בהרבה.
הסכנה אינה ש כל סרטון מזויף ישכנע את כולם. הסכנה היא ההצפה: כאשר הציבור מתקשה להבחין בין אמת לזיוף, גם מידע אמיתי מתקבל בחשד. מטרתה של לוחמת התודעה אינה תמיד לגרום לאדם להאמין בשקר מסוים. לפעמים די בכך שיפסיק להאמין למישהו.
לוחמת תודעה בקנה מידה תעשייתי
אם שלושת השימושים שתוארו עד כה - מסה זולה, סייבר ולוחמת תודעה - ממחישים את האופן שבו AI משנה את הלחימה, איראן היא אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לכך.
איראן אינה מבססת את האסטרטגיה שלה על ניסיון לבנות העתק מלא של צבא ארצות הברית או של חיל האוויר הישראלי. במקום זאת, היא בנתה במשך שנים יכולת הנשענת על טילים, כטב"מים, לוחמת סייבר והפעלת ארגונים שלוחים. כך היא יכולה לאיים על מדינות החזקות ממנה מבחינה כלכלית וטכנולוגית, בלי להתמודד איתן באותם כלים ובאותם תנאים.
הבינה המלאכותית משתלבת היטב באסטרטגיה הזאת. היא עשויה לשפר את הניווט של טילים וכטב"מים, לצמצם את תלותם ב- GPS, לסייע בזיהוי מטרות ובתכנון מסלולים, להרחיב את היקפן של מתקפות סייבר ולאפשר יצירת תעמולה משכנעת יותר בשפות שונות.
אין פירוש הדבר שכל טיל או כטב"ם איראני כבר מסוגל לנווט באופן עצמאי, לזהות כל מטרה או להתגבר על כל אמצעי שיבוש. היכולות משתנות ממערכת למערכת וחלקן עדיין נמצאות בפיתוח. אבל הכיוון ברור: איראן מנסה להשתמש בתוכנה, בחיישנים ובאוטונומיה כדי להפיק יותר ממערכות נשק זולות יחסית ולצמצם את יעילותם של חלק מיתרונותיה הטכנולוגיים של ישראל.
זהו בדיוק כוחו של המאיץ הא־סימטרי. הוא אינו מעניק לאיראן את מלוא יכולותיה של ישראל, אך הוא מאפשר לה להגדיל את האיום הנשקף ממנה, להרחיב אותו ולייקר מאוד את ההתמודדות עמו.
אלא שגם כאן יש גבול למה שתוכנה לבדה יכולה להשיג.
המקרה האיראני - אסטרטגיה א־סימטרית בעידן ה- AI
קל יחסית להעתיק קוד. קשה הרבה יותר להעתיק מערכת לאומית שלמה.
כדי להפעיל AI צבאי בקנה מידה גדול, לא די באלגוריתם. דרושים שבבים מתקדמים, חוות שרתים, אספקת חשמל יציבה, רשתות תקשורת מאובטחות, מאגרי נתונים, חיישנים, מתקני ייצור, מהנדסים ויחידות שיודעות לחבר את כל אלה ליכולת מבצעית אחת, מתואמת ואמינה.
זהו החסם העיקרי שפועל כבר היום: לא רק הגישה לקוד, אלא היכולת לבנות סביבו תשתית שלמה ולשלב אותה במערכות צבאיות.
יתרונה של ישראל אינו נשען על "קוד סודי אחד”, אלא על יכולתה לחבר בין מודיעין, זרועות הצבא, מערכות הגנה, תעשיות ביטחוניות, חברות טכנולוגיה, אוניברסיטאות וניסיון מבצעי.
בינואר 2025 הקים משרד הביטחון מנהלת ייעודית ל- AI ולאוטונומיה, שנועדה לרכז את המחקר, הפיתוח ובניין הכוח בתחום. בדצמבר אותה שנה דיווח גורם בכיר במשרד כי עשרות אלפי מערכות אוטונומיות מסוגים שונים הופעלו בזירות הלחימה. בינואר 2026 פתחה רשות החדשנות את הליך הקצאת הגישה למחשב־העל הלאומי, שבמסגרתו יועמדו בשנים הקרובות אלף מאיצי Nvidia B200 לשימוש התעשייה והמחקר.
גם איראן מחזיקה במהנדסים, בתעשיית נשק וביכולות טכנולוגיות משלה. אולם סנקציות ומגבלות יצוא מקשות עליה להשיג רכיבים מתקדמים וטכנולוגיות הנשענות על ידע וציוד אמריקאיים. איראן מנסה לעקוף את המגבלות באמצעות חברות קש, מתווכים ורשתות רכש הפועלות מחוץ לגבולותיה, אך דרכי הרכש האלה מייקרות את התהליך, מאטות אותו ומקשות על בניית תשתית רחבת היקף.
לכן היתרון הישראלי אינו מובטח, אך הוא גם אינו נעלם ברגע שמודל AI נעשה זמין ברשת. המאיץ הא־סימטרי מצמצם פערים, אך כאשר הוא נתקל בתשתיות, בתעשייה וביכולת אינטגרציה לאומית, הוא מתחיל לאבד מעוצמתו.
החסם של ההווה - תשתיות ואינטגרציה
חסם התשתיות פועל כבר היום בעולם הבינה המלאכותית. בעתיד עשוי המחשוב הקוונטי להוסיף לו שכבה חדשה ועמוקה יותר.
מחשב קוונטי אינו פשוט מחשב רגיל ומהיר יותר. הוא פועל בדרך שונה ועשוי להעניק יתרון בפתרון סוגים מסוימים של בעיות ובהן סימולציות של חומרים ומולקולות, משימות אופטימיזציה מסוימות ושבירת חלק משיטות ההצפנה הקיימות.
אבל הטכנולוגיה עדיין אינה בשלה במלואה. המחשבים הקוונטיים הקיימים כיום מוגבלים, רגישים לרעש ולשגיאות והפיכתם למערכות גדולות, יציבות וחסינות שגיאות עדיין מציבה אתגר מדעי והנדסי משמעותי. הם משמשים בעיקר למחקר, לניסויים ולבחינת יישומים אפשריים ועדיין אינם מחליפים את תשתיות המחשוב הקלאסיות שעליהן נשענות מערכות ה- AI הגדולות.
לכן המחשוב הקוונטי עדיין אי נו מרכיב מרכזי במאזן המבצעי בין ישראל לאיראן. אבל הוא עשוי ליצור בעתיד מחסום כניסה חדש.
בניית תשתית קוונטית עצמאית דורשת ידע מדעי עמוק, ציוד ייחודי, מערכות בקרה מדויקות, כוח אדם מיומן ותעשייה מתקדמת. אמנם כבר כיום ניתן לגשת למחשבים קוונטיים ניסיוניים באמצעות שירותי ענן, אך יש הבדל גדול בין הרצת ניסוי במערכת מסחרית לבין שליטה עצמאית, רציפה וחשאית בתשתית לאומית.
ביולי 2026 הוצג בישראל יעד להקמת מחשב קוונטי ישראלי ורשות החדשנות הכריזה על השקעה של 100 מיליון ש"ח בהקמת תשתית מחקר ופיתוח לאומית בתחום. התשתית המתוכננת נועדה לאפשר לתעשייה ולאקדמיה לבחון טכנולוגיות שונות, להשוות ביניהן ולפתח יישומים. אין פירוש הדבר שכבר קיימת בישראל יכולת קוונטית מבצעית, אך המהלך מעיד שהתחום נתפס כחלק מן התשתית האסטרטגית של העתיד.
במובן הזה, "החסם הקוונטי” אינו חומה שכבר עומדת. הוא מחסום כניסה אפשרי הנבנה כעת - כזה שאינו נשען רק על קוד שניתן להעתיק, אלא על ידע, תעשייה ותשתית פיזית שמעטות המדינות המסוגלות להקים בעצמן.
החסם הקוונטי - אופק עתידי
Q-Day הוא קיצור מקובל של Quantum Day - הכינוי לרגע העתידי שבו יפעל מחשב קוונטי גדול, יציב וחסין שגיאות, שיהיה מסוגל לשבור בתוך זמן מעשי שיטות נפוצות של הצפנת מפתח ציבורי, החלפת מפתחות וחתימה דיגיטלית. שיטות אלה מגינות כיום על תקשורת, מערכות בנקאיות, מידע מסווג ותשתיות דיגיטליות רבות בעולם.
אחת ההשלכות החשובות ביותר של המחשוב הקוונטי היא האיום על מערכות ההצפנה והאימות שעליהן נשען העולם הדיגיטלי.
מחשב קוונטי גדול, יציב וחסין שגיאות עשוי בעתיד לשבור שיטות נפוצות של הצפנת מפתח ציבורי, החלפת מפתחות וחתימה דיגיטלית, ובהן RSA ושיטות המבוססות על עקומים אליפטיים. זו הסיבה שגורמי מודיעין ותוקפים עלולים לאגור כבר היום מידע מוצפן, בתקווה שיוכלו לפענח אותו בעתיד - אסטרטגיה המכונה "תאגור עכשיו, פענח אחר כך".
אבל גם אם וכאשר יגיע Q-Day אין פירוש הדבר שכל ההצפנות בעולם יקרסו בבת אחת.
הצפנה סימטרית אינה נפגעת באותה דרך וניתן לחזק אותה באמצעות שימוש במפתחות ארוכים יותר. מערכות שיעברו מבעוד מועד לשיטות פוסט־קוונטיות יוכלו לצמצם מאוד את הסיכון. מכון התקנים האמריקאי NIST כבר פרסם תקנים ראשונים המיועדים לעמוד בפני מתקפות של מחשבים קוונטיים וקרא לארגונים להתחיל לשלב אותם עוד לפני שקיים מחשב המסוגל לממש את האיום.
לכן המרוץ האמיתי אינו רק מי יבנה ראשון מחשב קוונטי בעל יכולת לפצח את ההצפנות הקיימות. הוא גם מי יספיק להגן על מערכותיו ועל המידע שלו לפני שהיכולת הזאת תבשיל.
יום ה- Q והמרוץ להצפנה חדשה
השפעתה האפשרית של הטכנולוגיה הקוונטית אינה מוגבלת לעיבוד מידע ולפענוח הצפנות. לצד המחשוב הקוונטי מתפתח תחום נפרד: חישה קוונטית.
חיישנים קוונטיים משתמשים בתופעות קוונטיות כדי לבצע מדידות רגישות מאוד של זמן ותדירות, תאוצה ותנועה, שדות מגנטיים וכבידה. בעתיד הם עשויים לשפר יכולות ניווט בסביבה שבה ה- GPS אינו זמין ולסייע בזיהוי שינויים זעירים בשדות מגנטיים ובמבנה הסביבה.
בתנאי מעבדה כבר הודגמו יכולות מדידה מרשימות, אך המעבר מן המעבדה לשטח עדיין קשה. רעידות, תנועה, שינויי טמפרטורה והפרעות אלקטרומגנטיות עלולים לפגוע ברגישותם של החיישנים. האתגר הוא להפוך אותם למערכות קטנות, יציבות ואמינות שיוכלו לפעול על גבי מטוסים, כלי שיט וכלים יבשתיים.
לכן חישה קוונטית עשויה בעתיד להוסיף שכבה חדשה ליכולות הניווט, האיסוף והגילוי של מדינות מתקדמות. כיום היא עדיין תחום מתפתח, ולא יכולת מבצעית המאפשרת לראות דרך כל הסוואה או לחשוף כל מטרה מוסתרת.
חישה קוונטית אינה מחשוב קוונטי
לצד היתרונות המבצעיים שמעניקות מערכות AI, השימוש בהן מעלה שאלות משפטיות ואתיות קשות. ככל שמערכות נשק מקבלות יותר עצמאות, מתחדדת השאלה מי מקבל את ההחלטה ומי נושא באחריות לתוצאה.
דיני הלחימה מחייבים להבחין בין לוחמים לאזרחים, להימנע מפגיעה בלתי מידתית ולנקוט אמצעי זהירות לפני תקיפה. הכללים האלה אינם נעלמים כאשר אלגוריתם נכנס לתהליך. להפך: יש לוודא שהמערכת מאפשרת לבני אדם להפעיל את שיקול הדעת הנדרש ולא רק לאשר באופן אוטומטי המלצה שהתקבלה מהמחשב.
אם אלגוריתם ממליץ על מטרה והמפקד מאשר את התקיפה בתוך שניות, האם התקבלה כאן החלטה אנושית אמיתית? אם המערכת מתנהגת בדרך שלא ניתן היה לצפות מ ראש, מי נושא באחריות - המתכנת, היצרן, המפקד או המדינה?
הוועד הבינלאומי של הצלב האדום מדגיש כי האחריות המשפטית אינה יכולה לעבור למכונה, וכי נדרשת שליטה אנושית אפקטיבית על מערכות המסוגלות לבחור מטרות ולהפעיל כוח.
כאן נוצרת אסימטריה נוספת.
מדינה דמוקרטית נתונה בדרך כלל לביקורת שיפוטית, לייעוץ משפטי, לפיקוח ציבורי וללחץ בינלאומי. יריב שאינו נתון בפועל לאותם מנגנוני פיקוח ואכיפה, או שמוכן להתעלם מן הכללים, עשוי להשיג יתרון טקטי קצר טווח.
זו אינה סיבה למדינה דמוקרטית לוותר על הכללים. זו סיבה לפתח מערכות שמאפשרות לפעול במהירות, בלי להפוך את הבקרה האנושית לחותמת גומי ובלי למחוק את האחריות האנושית.
האתגר המשפטי והאתי
המערכה הבאה לא תיפתח בהכרח בירי.
בשלב הראשון עשויים להופיע שיבושי תקשורת, מתקפות סייבר, ניסיונות לפגוע בשירותים חיוניים והצפה של הרשתות החברתיות בסרטונים, בשמועות ובהודעות מזויפות. המטרה תהיה ליצור בלבול ולגרום לציבור ולמקב לי ההחלטות להתקשות להבין מה אמיתי, אילו מערכות נפגעו ואילו מהן עדיין פועלות.
לאחר מכן עשוי להגיע גל משולב של טילים, כטב"מים ורחפנים. חלק מן הכלים יהיו פשוטים וזולים, חלקם יכללו אמצעי ניווט שאינם תלויים רק ב- GPS ואחרים ישמשו כפיתיונות שנועדו לחשוף את מערכות ההגנה, להעמיס עליהן או לגרום להן לבזבז מיירטים יקרים.
בצד המגן יפעלו מערכות AI שיחברו נתוני מכ"ם, תצפיות, מודיעין ותקשורת. הן יסייעו למיין את האיומים, לקבוע סדרי עדיפויות ולהתאים לכל מטרה את אמצעי היירוט המתאים ביותר.
הקרב יתנהל בקצב מהיר בהרבה מזה שהכרנו בעבר. אבל גם במערכה הנשענת על אלגוריתמים, רשתות עלולות לקרוס, המידע עשוי להיות חלקי, מערכות עלולות לטעות ובני אדם עדיין יידרשו לקבל החלטות תחת לחץ.
במקרה של הסלמה מול מדינת סף גרעינית, המהירות הזאת עלולה להיות מסוכנת במיוחד. אם מנהיגים יחששו שמערכות הפיקוד, ההתרעה או התגובה שלהם עומדות להיפגע, או אם יקבלו התרעה שגויה הנראית אמינה, הם עלולים להרגיש שהזמן שנותר להם לקבל החלטה הולך ומצטמצם.
ככל שהמערכות פועלות מהר יותר, כך גדלה החשיבות של מנגנוני אימות, ערוצי תקשורת יציבים ובקרה אנושית אמיתית. הטכנולוגיה עשויה לקצר את זמן התגובה, אך אסור לה לקצר את זמן שיקול הדעת עד שהוא נעלם.
תרחיש ייחוס - כיצד עשויה להיראות המערכה הבאה
הבינה המלאכותית אינה מוחקת את פערי הכוחות. היא משנה את הדרך שבה הם באים לידי ביטוי.
היא מאפשרת למדינות חלשות ולארגונים לא־מדינתיים לשפר חומרה זולה, לעבד כמויות גדולות של מידע, להרחיב מתקפות סייבר ותודעה ולהפיק ממשאביהם איום גדול בהרבה. בכך היא הופכת למאיץ א־סימטרי.
אבל תוכנה לבדה אינה מספיקה. יתרון אסטרטגי דורש שבבים, חשמל, נתונים, חיישנים, תקשורת, תעשייה, הון אנושי ויכולת לחבר את כל אלה למערכת אמינה. זהו חסם התשתיות והאינטגרציה, שממשיך להעניק יתרון למדינות בעלות יכולת טכנולוגית ותעשייתית מתקדמת.
בעתיד עשוי המחשוב הקוונטי להוסיף לחסם הזה שכבה חדשה. הוא עשוי להשפיע על הצפנה, חישה, סימולציה ואופטימיזציה, אך כיום הוא עדיין אינו נשק־על ואינו מרכיב מרכזי במאזן הכוחות בשדה הקרב.
ישראל אינה יכולה להסתמך על כך שהיריב יישאר מאחור. קוד עובר גבולות במהירות, הידע מתפשט והיתרון הטכנולוגי נשחק. כדי ל שמור עליו, עליה להשקיע לא רק באלגוריתם הבא, אלא גם בתשתיות מחשוב, בנתונים, בחיישנים, ביכולת ייצור ורכש, בהגנה פוסט־קוונטית ובהון האנושי שיודע לבדוק, להבין ולקבל החלטות.
במערכה העתידית לא ינצח בהכרח מי שמחזיק ביותר ברזל, וגם לא מי שמחזיק באלגוריתם החכם ביותר.
ינצח מי שידע לחבר בין הברזל לתוכנה, בין המהירות לאחריות ובין החדשנות ליכולת ללמוד ולהסתגל מהר יותר מן היריב.
סיכום - המלחמה על קצב הלמידה